הדמיון הוא המנוע של קריאה ארוטית

קריאה ארוטית אינה פענוח פסיבי. היא סימולציה פעילה. כל שורה מבקשת מהקורא להגיש סצנה: פנים, קול, קצב, מרקם, מרחק, שתיקה, רמזים. בניגוד למדיה חזותית קבועה, משתנים אלה אינם נבחרים מראש על ידי מפיק; הם מורכבים במערכת הקוגניטיבית-רגשית של הקורא עצמו. לכן שני אנשים יכולים לקרוא את אותה פסקה ולחוות שתי סצנות שונות לחלוטין. הטקסט מספק את המבנה, אבל הדמיון מספק את הרזולוציה. בהקשרים ארוטיים, רזולוציה זו לרוב מתאימה יותר להעדפות אישיות מאשר כל נכס חזותי גנרי. הדמיון מאפשר גם הדגשה סלקטיבית. קורא יכול לשהות בהתוח הרגשי ולדלג על פרטים מכניים, או להפך. הם יכולים לתעדף עדינות, סמכות, גנדרנות, פיוס, שובבות, כניעה או סיכון. מחקרים נבחרים: - Green, M.C. & Brock, T.C. (2000). Narrative transportation. - Mar, R.A. & Oatley, K. (2008). The function of fiction. - Oatley, K. (2016). Fiction as simulation of social worlds. דימויים מנטליים שנוצרו באופן עצמאי בעלי השפעה רגשית חזקה יותר מאלה שסופקו מבחוץ. זוהי ממצא חוזר של מחקר ניסויי — Kosslyn, S.M. et al. (2001).